רמלה – העיר שקמה לה מהחול!

רַמְלָה או בשמה הערבי רַמְלֶה  (מדינת אל-רמל שתרגומו "עיר החול") נוסדה בראשית המאה ה-8, ע"י סולימאן אבן עבד אל-מלכ והיתה למפעל הבניה המתוכנן והמפואר של בית אומיה והשלטון המוסלמי בארץ ישראל, שכלל את העסקתם של טובי המהנדסים, האדריכלים ועובדי הבנייה בעת ההיא.

רמלה שוכנת על צומת דרכים עתיק וחשוב בארץ ישראל וממוקמת 15 ק"מ מנמל יפו וכ-38 ק"מ מירושלים וחוצצת את קו פרשת המים איילון/שורק. רמלה שימשה כבירת ג'ונד פלסטין בתקופה המוסלמית המוקדמת ונחשבת לעיר היחידה שנוסדה על ידי הערבים בארץ ישראל. סביב לעיר עמקים חקלאיים פוריים ובשטחה פעלו טחנות קמח, בתי בד ומסבנות (ייצור סבונים). בשדותיה גידלו תאנים טריים ודבלות, חרובים טבעיים ולדבש, צימוקים ואפילו תעשיית יין צנועה. בנוסף פעלו בעיר מפעלי ייצור אריגים וצביעתם, ייצור נייר, ייצור כלי חרס, מתכת, זכוכית ומוסדות כלכליים (הלוואות/הפקדות לסוחרים).

הצלבנים הנוצרים שכבשו את העיר ב-1099 זיהו בטעות את רמלה כישוב רמתיים צופים ממנו מגיע יוסף הרמתי. יוסף היה האיש שביקש רחמים על ישוע הצלוב, הוריד אותו מהצלב וקבר אותו בחלקת הקבר המשפחתית.

רמלה שוכנת על קו פעילות טקטוני המכונה "העתק רמלה" ונפגעה ברעידות האדמה בשנים 749, 1033/4, 1068, 1546 ו-1927. לאחר רעש 1068 נחרבה כליל, אלפים נספו והעיר ירדה מגדולתה. 

נכון לשנת 2024 מתגוררים בעיר כ- 86.000 תושבים. רמלה היא עיר קולטת עלייה, ויש בה ייצוג של כל העדות והעליות ובכללם את המרכז העולמי של בני הקהילה היהודית קראית שרבים מהם מתגוררים בה. בשנות ה-80 כונתה רמלה "עיר הדיסקוטקים", בשל הדיסקוטקים הרבים שפעלו בה.

נצא לסיור נפלא באתרי העיר רמלה, העיר שקמה לה מהחול.

המרכז הקראי העולמי | המסגד הגדול (מסגד אל עומרי) | כנסיית עמנואל האנגליקנית |השוק של רמלה | מנזר יוסף הרמתי וניקודמוס | חמאם רדואן | מנזר גיאורגיוס הקדוש | שרידי המסגד הלבן | המגדל הלבן | בריכת הקשתות | אמת המים האומאית | בית הקברות הבריטי.