משיבת ציון ועד חורבן בית המקדש – ירושלים של בית שני

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיה." 

בשנת 586 לפנה"ס בתקופתו של המלך צידקיהו מלך יהודה, נפלה ירושלים בידי הבבלים. הבבלים החריבו את העיר ואת בית המקדש הראשון והגלו יהודים רבים מממלכת יהודה. בעקבות חילופי השליטה באזור ו-"הצהרת כורש" מלך פרס, נבנה מחדש בית המקדש כ-70 שנה לאחר חורבנו. המקדש נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון, בעידודם של הנביאים וזקני העם שזכרו את ימי הבית הראשון. התקופה בה עמד על תילו בית המקדש השני, כמעט שש מאות שנים, החזירה את ירושלים  היהודית, לימי הזוהר והשגשוג הכלכלי והפולחני ואף הביאו אותה לשיא בכל הזמנים. 

בתקופתו של המלך הורדוס, הורחב באופן מרשים ובמבצע הנדסי ראוותני ומורכב שטחו של הר הבית. בית המקדש, שופץ וחודש ועליו נכתב "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו". שרידי הכותל המערבי ואבני הענק המרשימות שנראות עד היום בסביבותיו של הר הבית, הם כולם ממפעל הבניה של הורדוס, מחדש בית המקדש השני.

נצא להתחקות אחר הימים בהן בית המקדש השני התקיים בירושלים, נעמוד על מנהגי העלייה לרגל וקיום הפולחן. נווכח בימי הזוהר והפריחה של ירושלים היהודית ונצפה במראות חורבנו של הבית השני בשנת 70 לספירה, בזמן המרד הגדול ברומאים… נצא לעיר שמאז ועד היום מהווה את עמוד התווך של העם היהודי והחיבור ההיסטורי שלו לארץ ישראל.