התיישבות הראשונים בבקעת כנרות – בין דגניה לכנרת

"בכ"ה תשרי תרע"א, 28 לאוקטובר 1910, באנו עשרה חברים ושתי חברות לאום ג'וני… ניגשנו להקים ישוב עצמאי של פועלים עבריים על אדמת הלאום. ישוב שיתופי ללא מנצלים ומנוצלים – קומונה!"

אום ג'וני, היא ללא ספק חדר הלידה לרעיונות הקיבוציים והשיתופיים בהתיישבות הציונית של המאה הקודמת. כאן רחשו רעיונות השיתוף, השיוויון והערבות ההדדית שהפכו למציאות! באום ג'וני הוקמה הקבוצה הראשונה, דגניה. 

הסיפור של דגניה מתחיל ברכישת קרקעות א-דלייקה ואום ג'וני בשנת 1903 על ידי יק"א באמצעותו של חיים מרגליות קלווריסקי. אום ג'וני משמרת ככל הנראה, את שמו של הכפר המשנאי גון או אגין, ממנו מגיע  האמורא ר' תנחום בר חייא ואדמותיה היו אז בבעלות בהאית. 

ב-1907 רוכש המשרד הארצישראלי בראשותו של ד"ר ארתור רופין, באמצעות הקרן הקיימת לישראל חלק מהקרקע מידיה של יק"א ועליהן הוקמה חצר כנרת להכשרה חקלאית. סכסוך שפורץ בין פועלי חצר כנרת והאגרונום האחראי "משה ברמן", גורם לעזיבתה של קבוצת חקלאים לחדרה. הד"ר רופין שדואג להמשכיות המפעל הציוני בכנרת, "מנצל" את הסכסוך לקידום רעיונותיו ההתיישבותיים ומציע פתרון חלופי. רופין מציע לחלק את אדמות החצר לשניים ולהפקיד את אדמות אום ג'וני בידי החקלאים הפורשים, החקלאים יעבדו את הקרקע לתקופת ניסיון, "קבוצת כיבוש" שתנהל את סידור העבודה באופן עצמאי ותהיה שותפה לרווחים. 

הקבוצה בהנהגתו של יוסף בוסל מסכימה להצעה ויוצאת לעבד את קרקעות אום ג'וני ללא אגרונום, ללא מפקח ובניהול עצמי. השנה הראשונה מסתיימת בהצלחה גדולה של יבולים והכנסות (4000 פרנקים). מכאן הדרך להקמת ישוב עצמאי ושיתופי היתה קצרה. הקבוצה שכבר הגיעה עם רעיונות סוציאליסטיים ושיתופיים מאירופה, ראתה חשיבות עליונה בעקרונות השיתוף, השיוויון והערבות ההדדית וייסדה כאן את הקבוצה הראשונה בעולם, את דגניה! 

יוסף בוסל וחברי הקבוצה בחרו לקרוא לקיבוץ שלהם "דגניה" על שם חמשת מיני הדגנים שגידלו בעמק.

נצא בעקבות המתיישבים והחלוצים הראשונים לחדר הלידה והאינקובאטור של ההתיישבות החקלאית בבקעת כנרות……….