"אם גן עדן בישראל בית שאן פתחו" – עמק בית שאן

"גן עדן אמר ריש לקיש אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו" (מסכת עירובין).

מזה 6000 שנה שבית-שאן מיושבת כמעט ברציפות מוחלטת, תחילתה ככל הנראה בתקופה הכלקוליתית (4000 לפנה"ס) ומאז היא כאמור מקיימת התיישבות רציפה עד ימים אלו. מיקומה על אם הדרך ממצרים למסופוטומיה ועל מפגש הדרכים מבקעת הירדן לעמק יזרעאל ומירושלים לטבריה, שפע המים שנמצאים בקרבת העיר ונובעים מ-30 מעיינות המספקים כ-100 מליון קוב בשנה, שני הנחלים, חרוד ועמל שזרמו לצידה, והאדמות הפוריות שמסביבה הפכו אותה לנחשקת והעניקו לה את הכינוי "פתחת גן העדן". ראשיתה בישוב "אסאן" (בית-שאן) על ראש התל הנמצא בגן הלאומי ועליו שרידים קדומים מהתקופה הכלקוליתית והברונזה הקדומה ומוזכר כבר בכתבי המארות המתארים את מסע תחותמס השלישי שנערך לכיבוש הארץ במאה ה-15 לפנה"ס. מאז ועד המאה ה-12 לפנה"ס הייתה העיר תחת שלטון מצרי, בפרובינציה המצרית "כנען". התל נחפר בשנים 1933-1921 על ידי חוקרים מאוניברסיטת פנסילווניה; החפירה הקיפה את התל ואת בית הקברות הקדום שלידו, במורד הצפוני של נחל חרוד. האתר נושב לראשונה בתקופה הניאוליתית, אך השרידים הקדומים ביותר שנמצאו בו, ובהם כלי חרס אפורים, הם מתקופת הברונזה הקדומה. בתקופת הברונזה התיכונה נזכר המקום כנראה בצורה "אשאן" בכתבי המארות המצריים מן המאה ה-20 לפנה"ס. על היישוב בבית שאן בתקופת הברונזה המאוחרת אנו למדים גם מן הממצאים הארכיאולוגיים בתל וגם מן התעודות המצריות. מתקופה זו נחשפה בתל שכבת יישוב שאת שרידיה עדיין אפשר לראות בשטח. הממצא העיקרי מתקופה זו הוא מקדש רחב ידיים, שבו סגדו לאל "מכל", "אדון בית שאן". בשכבת יישוב זו ניכרים סימני התרבות המצרית, ויש להניח שבמאות ה-12-15 לפנה"ס, למן ימי תחותמס ה-3 ועד ימי רעמסס ה-3 (כ-300 שנה), זו היתה עיר ששכן בה חיל מצב מצרי. מתקופה ארוכה זו נמצאו מקדשים שנבנו זה על שרידי זה והיו המתחם המקודש של בית שאן. עם הממצאים החשובים מתקופה זו נמנות שתי מצבות הזיכרון של סתי ה-1. באחת האסטלות הללו מסופר על דיכויין של מרידות באזור בית שאן: "ביום זה סיפרו להוד מלכותו, כי האויב בעיר חמת גייס את אנשיו ולכד את בית שאן. הוא כרת ברית עם אנשי פחל והטיל מצור על מנהיגה של רחוב. אז שלח הוד מלכותו את חטיבת אמון לעיר חמת, את חטיבת רע לעיר בית שאן ואת חטיבת סותח לעיר ינעם, וכך ניצח אותם הוד מלכותו ביום אחד". האסטלה השנייה מספרת על פלישת שבטי עפרו לאזור, המזוהה עם רמות יששכר הסמוכה לבית שאן. אסטלה נוספת, מימי רעמסס ה-2, שנמצאה בחפירות, מתארת ניצחון נוסף באזור זה. כתובת אחרת מזכירה את שמו של שר מצרי מימי רעמסס ה-3, שגבר על גויי הים, שעמם נמנים גם הפלשתים. ממצאים ארכיאולוגיים מעטים מעידים שבבית שאן ישבו פלשתים לתקופה קצרה אם בכלל, או עם אחר מגויי הים: בבית הקברות הקדום נמצאו ארונות קבורה אנתרופואידיים עשויים חרס, מטיפוס ארונות הקבורה המיוחסים לפלשתים. בשכבה המקבילה לתקופה שבה עוצבו ארונות אלה נמצאו שני מקדשים השונים מן המקדשים המצריים שקדמו להם: ייתכן שהם מרמזים על מוצאם האגאי של בוניהם. נראה שתקיפותו של השלטון המצרי, או של נציגיו במקום, היא שמנעה את כיבוש העיר על ידי שבט מנשה: "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה… ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו" (שופטים א, כז-כח). בית שאן נשארה פלשתית-מצרית לפחות עד סוף ימי שאול, בשנת 1000 לפנה"ס לערך; אחרי ניצחונם על שאול בגלבוע תקעו הפלשתים את גווייתו "בחומת בית שן" (שמואל א לא, י). על ראש התל שרידים של מקדש מצרי ומבני ציבור ומנהל שעמדו על תילם כ-500 שנה ומתוארכים לתקופת השלטון המצרי בארץ. אסאן, בית שן, ניסה סקיתופוליס, ביסאן ובית שאן הם כולם ככל הנראה שמות לאותה "גברת" המוזכרת במקרא כבר בספר יהושע. שלמה המלך ביצר אותה והרחיב אותה. מתיאור חלוקת הארץ ל-12 נציבויות בימי שלמה (מלכים א ד, יב) אנו למדים, שבית שאן היתה בתקופה ההיא עיר ישראלית ונכללה בנציבות החמישית. בימי רחבעם נחרבה העיר על ידי פרעה שישק, שעלה על ארץ-ישראל בשנת 924 לפנה"ס; ואכן ברשימת הערים שכבש, הנמצאת בכרנך, נזכרת גם בית שאן. אחרי כיבוש הארץ על ידי אלכסנדר מוקדון נקראה בית שאן בשם סקיתופוליס ("עיר הסקיתים"). אפשר שמקור השם הוא בפרשים הסקיתים ששירתו בצבא המלכים הפתולמאים של מצרים ההלניסטית והתיישבו כאן. בעיר ההלניסטית סקיתופוליס היה נהוג פולחן דיוניסוס, אל היין, מגינה של השושלת הפתולמאית. מתקופה זו נחשף בפסגת התל מקדש נאה. כאשר השתלטו המלכים הסלאוקים על העיר הונהג בה גם פולחן זאוס, ומבחינה מדינית היתה העיר אז פוליס לכל דבר. העיר תוכננה כעיר פוליס בעלת מאפיינים הלניסטיים מובהקים, יונתן החשמונאי מגיע לכאן עם צבא גדול ומזימתו של טריפון הקצין הסלווקי המקומי לחסל אותו נדחתה למועד מאוחר יותר ומועתקת לעיר עכו, בשנת 108 לפנה"ס כבשו החשמונאים את העיר, ונראה שניסו לכפות את דת ישראל על יושביה הנוכרים. משלא עלה הדבר בידם, גזרו גירוש על הנוכרים, כדברי מגילת תענית: "בט"ז בסיון גלו אנשי בית שאן ובקעתה". הגולים שבו לעיר אחרי שנכבשה על ידי פומפיוס. הוא חידש את מעמדה כפוליס עצמאית ושילב אותה במערך ערי הדקפוליס. סקיתופוליס הופכת לאחת מערי הדקפוליס (ברית עשרת הערים) והראשית מבינהן. למן התקופה ההלניסטית התרחב שטח העיר אל מעבר לתחומי התל המקראי, שהזדקר בתוכה כמצודה בצורה. בתוך העיר נמצאו כמה מבנים אופייניים לעיר ההלניסטית-רומית; הנודע והמפואר שבהם הוא התיאטרון הרומי. מבנה אחר הוא ההיפודרום, שהוסב לאמפיתיאטרון. שרידיו נחשפו סמוך לבניין מרכזת הדואר. בפרוץ המרד הגדול ברומיים התנפלו הקנאים על בית שאן. יושביה היהודים העדיפו להילחם באחיהם יחד עם הנוכרים, אלא שהנוכרים לא נתנו אמון ביהודי עירם, ועל כן "ציוו את היהודים לרדת אל החורשה אשר בקרבת העיר… ובלילה השלישי תרו את מחנה היהודים וראו כי לא שמו להם שומרים, ורבים מהם נמו שנתם – וישחטו את כולם במספר שלושה עשר אלף איש ויבזזו את כל רכושם" ("מלחמות היהודים" ב יח, ג). לאחר מרד בר כוכבא מתאוששת האוכלוסיה היהודית והשומרונית בעיר ובמקביל היא מגיעה לשיא גודלה ותפארתה. בתקופה הביזנטית העיר המשיכה לשגשג, בשיא התפשטותה, השתרעה העיר משני עברי נחל חרוד, בתחום הכולל את השטח שבין המרכז הקהילתי של בית שאן בימינו לגשר הכניסה המערבי אליה מדרום, ולאורך תל אצטבה (תל מצטבה), מן "הגשר הקטוע" במזרח ועד הגשר המערבי, מצפון. כל השטח הזה היה מוקף חומה, ששרידיה מן התקופה הביזנטית נראים בתל אצטבה, ליד "הגשר הקטוע", ליד מנזר קירי מריה ("גבירתנו מרים") ובקטעים נוספים בעיר. חומה זו הוקמה לפני התקופה הביזנטית; על פי כתובת שנחשפה, ידוע לנו שהחומה תוקנה בשנת 508 לספירה. תיאור מדויק של תחומי העיר נמצא בכתובת שברצפת בית הכנסת העתיק של רחוב. על נחל חרוד, שחצה את העיר באמצעה, הוקמו שני גשרים. הגשר המזרחי, הוא "הגשר הקטוע", היה משולב בחומת העיר. שרידי הגשר המערבי נמצאים בצמוד לגשר הכניסה המערבי לעיר כיום. מגשר זה הוליך רחוב ראשי אל פסגת התל. הרחוב היה מרוצף אריחי בזלת ומעוטר בשדרות עמודים משני צדדיו. משהיתה הנצרות לדת המדינה בארץ, במאה ה-4, נעשתה בית שאן למרכז מנהלי דתי. במאה ה – 5 היתה לבירת "פלשתינה סקונדה" ועיר מושבו של אפיסקופוס. בתקופה זו היו בה לכל הפחות ארבע כנסיות וכמה מנזרים. לאחת הכנסיות, שנחשפה על פסגת התל, יש תבנית עגולה – צורה ארכיטקטונית נדירה. מנזר גדול מתקופה זו נחשף בגדה הצפונית של נחל חרוד. בתקופה זו היתה בית-שאן ידועה באריגיה. בתלמוד הירושלמי נזכרים "כלי הפשתן הדקים הבאים מבית שאן" (כתובות ז, לא, ;ע"ג; קידושין ב, ג, ע"ג). בצו המחירים של הקיסר דיוקלטינוס, מסוף המאה ה-3 לספירה, עומדים אריגי סקיתופוליס בראש הרשימה. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית היתה בעיר קהילת מיעוט יהודית. התלמוד מזכיר חנויות של יהודים בבית שאן, שלא היו מעוטרות ביום חג של נוכרים (עבודה זרה יב, ע"ב). יהודי העיר התחבטו בשאלה ההלכתית, אם התיישבו שבי ציון בבית שאן. מתוך שסברו שלא התיישבו בה, פסק רבי מאיר, ואחריו רבי יהודה הנשיא, שמבחינת ההלכה אין בית שאן בתחום ארץ-ישראל, אלא היא "ארץ העמים" ופטורה מחובת שמיטה ומעשרות. עד הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה, שאז בית שאן (או בשמה הערבי ביסאן) מאבדת את הבכורה לטבריה שהופכת בירת המחוז הצפוני המוסלמי. כאשר כבש הצבא המוסלמי את צפון הארץ, בשנת 636 לספירה, ניסו הנוצרים לעצור את התקדמותו על ידי הרס מערכות המים והצפת השדות באזור. דבר זה לא מנע את הכיבוש, אך גרם נזק ללא תקנה לחקלאות בעמק בית שאן. מדברי ההיסטוריון א-טברי מסתבר, שלבסוף כרתו תושבי בית שאן ברית עם המוסלמים תמורת מחצית מבתי העיר, שהושארו בידיהם. העברת המרכז המנהלי לטבריה תרמה גם היא להידלדלות היישוב בית שאן. ב-18 לינואר 749 לספירה נהרסה העיר ברעש האדמה ובית שאן הופכת לישוב קטן וזניח יחסית. הצלבנים הגיעו לבית שאן אחרי כיבוש ירושלים, ובמקום התיישבה משפחת דה-בוטון, שהקימה מצודה קטנה ששרידיה נמצאים בעיר העתיקה. זהו מבנה בגודל 50 על 50 מ' לערך, שנדבכיו התחתונים עדיין נותרו מן התקופה הצלבנית. המצודה נחשפה בחפירות החדשות. בימי הביניים היתה בית שאן עיירה קטנה. בראשית המאה ה – 14 הוקמה בה אכסניית דרכים – ח'אן אלאחמר – שהיתה תחנה להחלפת סוסים בדרך המוליכה מדמשק לקהיר. בתקופה זו ישב בה אשתורי הפרחי, שספרו "כפתור ופרח" הוא מקור חשוב לידיעות על התקופה שבה חי. בראשית המאה ה -15 הוקם במקום מסגד המכונה מסגד ארבעים הגיבורים (ג'אמע ארבעין אלמע'אזי). הוא שירת את תושבי העיר עד 1948 ובו היה לאחר מכן המוזיאון העירוני, שנסגר בשנות ה-80 של המאה ה-20. במשך רוב תקופת השלטון העות'מאני בארץ היתה בית שאן יישוב נידח למדי. בשנת 1875 תיארו אותה הנוסעים קלוד ר' קונדר והורשיו ה' קיצ'נר כ"כפרון עלוב, הבנוי בקתות חומר". לעומת זאת, גוטליב שומכר הגרמני אמר בשנת 1900: "אוכלוסיית בית שאן גדלה במהירות, הרחוב הראשי מטופח, יפה ומוצל על ידי שדרות עצי שטה, נבנים חנויות ומחסנים מודרניים על ידי התושבים". ואכן לקראת סוף השלטון העות'מאני חל שינוי בדמותה של העיירה בית שאן בשל שלוש סיבות: א. קניית האדמות על ידי הסלטאן עבד אלחמיד; ב. השלטת האדמיניסטרציה העות'מאנית; ג. פתיחת מסילת הברזל חיפה-דמשק. השינוי בעיירה היה מהפכני ממש: בהשוואה למאות רבות שבהן שררו דלות ועזובה, המרכז החדש נבנה בצורה גיאומטרית עם רחובות ישרים, ובמרכז העיירה עמד בית הממשלה, ששירת את מנהלת אדמות הסולטאן. העיירה היתה למרכז מסחרי עצמאי גם לאזור שממזרח לירדן. עם הכיבוש הבריטי המשיכה העיירה להתפשט. ב – 1922 הגיע מספר תושביה ל-2,000 נפש, וב-1944  ליותר מ-5,000. בשנת 1931 היו בה 94 יהודים, והם עזבו אותה בימי המרד הפלסטיני של שנת 1936. בית שאן נכבשה במלחמת העצמאות, ב- 12.5.1948, על ידי חטיבת "גולני" כמעט ללא קרב, וכל תושביה הערבים גורשו ונמלטו על נפשם. לפי אחת הגרסאות, שרווחו כ"מסורת לוחמים" על נסיבות נפילתה של בית שאן הערבית, הציב אברהם יפה, שהיה מפקד הגדוד שכבש את בית שאן, גדוד 13, צינורות כדימוי לתותחים על תל אלחצן, הוא תל בית שאן, והשמיע קולות של פיצוצים. התושבים שראו זאת ברחו. ביוני 1949 מוקמת בית שאן היהודית ומראשית שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-60 קלטה בית שאן גלי עלייה, בעיקר מצפון אפריקה, מאיראן ומעיראק. במלחמת ההתשה, בשנים 1970-1967, סבלה בית שאן מאוד. מחודש ספטמבר 1968 התגברו הפגזות הקטיושות על בית שאן לכדי כפעם בחודש. בהפגזות אלה נפצעו תושבים בעיירה ונגרמו נזקים לבתים. לשיא הגיעו ההפגזות ביוני 1970: ב – 8 הפגזות על העיירה נהרגו 3 ילדות ונפצעו 21 מתושביה. בית שאן נמנית עם עיירות הפיתוח ונחשבת היום לאחת המצליחות שבהן. בית שאן הוכרזה כעיר בשנת 1998, ותושביה מונים כ-19,225 נפש. משנות ה-90 זוכה מערכת החינוך להעדפה ברורה, והושקעו משאבים בשיפור חזות העיר. החפירות הארכיאולוגיות סיפקו תעסוקה לתושבים, בתיאטרון הרומי מוצגים מופעי תרבות גדולים, מושם דגש באיכות הסביבה, ולעיר נוספו שכונות חדשות בשיטת "בנה ביתך". בית שאן נחשבת לעיר פריפריה בדירוג סוציו אקונומי 5, הפוטנציאל שלה לא ממומש והיא לא חזרה מאז לימי גדולתה ושיא זוהרה.

סיור נפלא בין האתרים והשרידים המרשימים מימי הזוהר והפאר של בית שאן – ניסה סקיתופוליס.

עין יזרעאל | דרך נוף בגלבוע | גן לאומי בית שאן – התיאטרון, בית המרחץ, הקארדו, מתחם הסיגמא, המקדש | תל בית שאן | המקדש המצרי | האמפיתיאטרון (ההיפודרום) | כתובת רחוב בקיבוץ עין הנצי"ב  | ביו תור בקיבוץ שדה אליהו | בית הכנסת בית אלפא.