פריצת הדרך לירושלים – מהקסטל ועד בית מחסיר!

"חזית ברוחב של כביש", כתב בני מרשק, הפוליטרוק (קצין התרבות) של חטיבת הראל, בתיאור ציורי על רוחב החזית של החטיבה שלו במלחמת העצמאות. מאז, המשפט הפך לכותרת רווחת לטיולים ולסיורים בעקבות הקרבות לפריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. לא בכדי נכתב המשפט הזה, שהרי כביש ירושלים משפלת החוף, היה העורק הראשי והחשוב לירושלים המערבית. בירושלים נטולת השטחים החקלאים ומקורות מים מספיקים, חיו ערב העימות כ-100 אלף יהודים והיא היתה תלויה באספקה משפלת החוף, שבלעדיה, ירושלים נחנקה והיתה בסכנה קיומית.

ניסיונות לשלוח אספקה לירושלים באמצעות שיירות ממוגנות, נתקלו בהתקפות תכופות בדרכים, שהסבו נפגעים ואבידות רבות בנפש וברכוש. ירושלים הייתה לאחד ממוקדי הקרבות המרכזיים במלחמת העצמאות משום היותה "נשמתה של ארץ ישראל…אחרת לא נהיה ראויים להקרא "עם ישראל"" – אמר אז דוד בן-גוריון. לאחר הכישלונות של שיירות האספקה יצאה לדרך תכנית ד', תכליתה השתלטות על שטחים שולטים  והחזקתם. כיבוש הקסטל היה הראשון להתחיל את היפוך המגמה שעד אז היתה לטובת הצד הערבי. מותו של עבד אל קאדר אל חוסייני, מפקד הכוחות הערבים באזור ירושלים, בראש הקסטל ב- 8/4/48, האיץ מאוד את הקריסה של הצד הערבי שהחל לאבד מומנטום.

בסוף הקרבות, הצליחה ישראל הצעירה להחזיק את השטחים בצד הדרומי של הכביש ואילו הצד הצפוני בחלקו הגדול נשאר בצד הערבי והדרך לירושלים נפתחה בדרכים חלופיות.

כשליש מהנופלים במלחמה נפלו בקרבות על פריצת הדרך לירושלים ומבואותיה.

נצא בעקבות הלוחמים לדרכים והמשלטים שהביאו לפריצת הדרך לירושלים ונספר על  אומץ ליבם והקרבתם בדרך אליה…..