סיפורה של שיירת יחיעם

ב- 27/3/48 יצאה שיירת אספקה גדולה בפיקודו של איתן זית מחיפה דרך נהרייה, לקיבוץ יחיעם הצעיר שהיה מבודד בלב אוכלוסיה ערבית, במרכז הגליל המערבי.

למרות סיכום מוקדם בין היהודים והערבים על מעבר בטוח בדרכים לשתי האוכלוסיות, בעת שעברה השיירה בסמוך לבית הקברות של הכפר אל-כאברי השיירה הותקפה ונפתחה עליה אש תופת.

התקפות על שיירות אספקה הפכו לשגרה עם פתיחת העימות בין היהודים לערבים אחרי החלטת האו"ם. הערבים בחרו כאסטרטגיה לעשות מאמצים ולחסום צירי תנועה לישובים יהודים, במיוחד לאלו המבודדים ולמנוע מהם אספקה של מזון נשק וחומרי בניה ובכך "לחנוק" ולהחליש אותם. התשובה היהודית בתחילה הייתה ארגון שיירות אספקה גדולות וממוגנות שיהוו הרתעה ויאפשרו להתגונן מפני צליפות וניסיונות חסימת הצירים.

שיירת יחיעם מנתה 7 כלי רכב ו-89 לוחמים מחטיבת כרמלי גדוד 21. ההתקפה על השיירה הייתה נרחבת והפגיעה הייתה קשה, רק המשוריין הראשון שהיה פורץ מחסומים ועליו מספר לוחמים פצועים ומפקד השיירה שהיה כבר הרוג הצליחו להגיע ליחיעם. מספר לוחמים נוספים ניצלו ועשו את דרכם רגלית לישובי הסביבה.

בהתקפה נהרגו 47 מלוחמי השיירה, 46 מהם נקברו בנהריה ולוחם נוסף (מפקד השיירה) נקבר בקיבוץ יחיעם.

נצא בעקבותיה של השיירה ההיא………..