פרשת הוצאתו להורג של סרן מאיר טוביאנסקי

מאיר (מישה) טוביאנסקי נולד ב-1904 בקובנה שבליטה, הוא למד הנדסה, שירת בצבא הפולני ועלה לארץ ישראל ב-1925 כשהיה בן 21. הוא החל עבוד בחפירת באר בראש פינה וחלה בקדחת חוזרת, בהוראת רופאיו הוא נדרש להימנע מעבודה פיזית ומאומצת.

טוביאנסקי התגייס למשטרה הבריטית, יצא לקורס שוטרים בירושלים ולאחריו הוצב בחיפה. במאורעות תרפ"ט 1929 הוא סרב פקודה ונשפט על כך וככל הנראה הואשם כי ירה לעבר ערבי במחסום חליסה בעיר. ספק מחשש לנקמת דם, או על סרוב הפקודה נאלץ טוביאנסקי לסיים את תפקידו במשטרה הבריטית.

טוביאנסקי שלא הצליח למצוא עבודה, סבל מחרפת רעב ולמרות שהוצע לו לשרת בהגנה בשכר, הוא סרב וביקש להמשיך לשרת את הארגון בהתנדבות. בימי מלחמת העולם השנייה, התנדב מאיר טוביאנסקי לצבא הבריטי בהוראת ההגנה והגיע לדרגת מייג'ור (מקביל לרב סרן), לאחר המלחמה הוא סייע ליהודים לעזוב את הגיא ההריגה באירופה.

בימי מלחמת העצמאות שימש מאיר טוביאנסקי כמפקד מחנה שנלר ולאחר מכן התבקש להקים ולפקד על שדות התעופה של ירושלים בעמק המצלבה ובדיר יאסין.

מאיר טוביאנסקי עבד במקביל לתפקידו הצבאי בחברת החשמל הבריטית בירושלים והיה מנהל מחלקת הצרכנים שלה. בעקבות מאבקי יוקרה פנימיים, נחשד טוביאנסקי כמי שהעביר לבריטים ומשם לירדנים את מיקומם של המתקנים החיוניים של ההגנה בירושלים שהופגזה לעיתים תכופות על ידי הליגיון הירדני.

שנה לאחר ההוצאה להורג נערכה  חקירה בהוראתו של דוד בן גוריון והתברר שמאיר טוביאנסקי לא ריגל ולא בגד, אך זה היה מאוחר מידי וכאמור ב-30/6/1948 נעצר מאיר טוביאנסקי ביציאה משוק הכרמל בתל אביב, הוא הובא לחורבות הכפר בית ג'יז ושם נאשם, נחקר, נשפט והוצא להורג. אותם האנשים שהאשימו אותו, היו גם חוקריו, שופטיו וחורצי דינו.

הפרשה הטראגית הבליחה מידי פעם לקדמת הבמה ההיסטורית אך לא זכתה כי לקחיה יהוו בסיס למידה לבני הנוער ולחיילי צה"ל, החל מ-2016 חלה תפנית.