סופה הטראגי של מחלקת הל"ה

ב- ג' שבט תש"ח, ה-14 בינואר 1948 הותקף גוש עציון הצעיר על ידי המון ערבי כחלק מהתנגדות להקמתה האפשרית של מדינה יהודית בארץ ישראל (ראה טיול נפרד על הקרב). הקרב היה קשה ומראה ההמון הערבי שתקף את ישובי הגוש, הביאה את פיקוד הגוש לדרוש בדחיפות, עזרה ותגבורת. לעזרתם של ארבעת ישובי הגוש ובהנחיית ההנהגה היהודית, גוייס כח של 40 לוחמים שהורכב מלוחמי פלמ"ח ולוחמי חי"ש. למפקד הכח מונה דני מס שהיה רק עד כמה ימים לפני כן, מפקד גוש עציון. משימתם היתה להגיע לגוש הנצור בהליכה רגלית, להביא אספקה של נשק, תחמושת וציוד רפואי ולסייע בלחימה. הניסיון הראשון יצא מבית כרם, בירושלים, הכח שיצא באיחור, הגיע לאזור הר אורה, שמע יריות והחליט לשוב על עקבותיו, הניסיון נכשל והכח נסוג חזרה. הניסיון השני יצא לילה אחרי מהמושבה הבולגרית הר טוב, המחלקה שמנתה 35 לוחמים בלבד (לבסוף יצאו רק 38 ו-3 חזרו בעקבות פציעה), הגיעה לפנות בוקר לאיזור הכפר סוריף, ככל הנראה נפגשה במקוששת עצים או רועה צאן וזה שוחרר על ידי הכח. נראה כי אותו רועה (או מקוששת עצים) חזר לכפר והזעיק עזרה. באותה שעה בכפר התמקם מחנה אימונים של איברהים אבו דאיה סגנו של עבד אל קאדר אל חוסייני, מפקד הכוחות הערביים בירושלים. בין הכוחות התפתח קרב עיקש, הכח שטיפס על גבעה סמוכה לא הבין שביצדה השני היא חשופה ונגישה. כוחות ערבים נוספים שהצטרפו ללחימה, הביאו בסופו של דבר להריגתו של הכח כולו ואף אחד מלוחמי המחלקה לא שרד. סיפורה של מחלקת הל"ה, הפך סמל לגבורה ומורשת בתולדות העם והמדינה.

נצא בעקבות לוחמי הל"ה…..

המושבה הר טוב | גבעת הקרב | תצפית הכפר סוריף | גוש עציון | כפר עציון | האלון הבודד | מצפה ע"ש עמנואל מורנו | חר' זכריה | משואות יצחק (הישנה)