"עשייה אישית משנה מציאות לאומית" אירועי ה-7 לאוקטובר מזווית אישית

בבוקר השבעה באוקטובר התעוררתי למשמע הדי פיצוצים ולתמונות הראשונות ממתקפת הטרור בעוטף עזה. באותה שבת ארורה הבת שלי יובל שהתה יחד עם חבריה בקיבוץ סופה שם הם ציינו את סיום קורס הפראמדיקים הצבאיים. האינסטינקט הראשוני גרם לי להבין שהם עלולים להימצא בסכנה אמיתית. לקחתי את הנשק הפרטי ויצאתי מיד לכיוון קיבוץ סופה בדרום העוטף.הדרך לקיבוץ היתה רצופה קרבות, ארועים והיתקלויות עם מחבלים והמסע לקיבוץ סופה היה מסוכן ומאתגר.חלפו להן 36 שעות עד שהצלחתי לעלות את יובל וחבריה (35 חיילים) לאוטובוס שנקלע לסופה ולחלץ את כולם בריאים ושלמים לקיבוץ צאלים.