המסע הלילי של מוחמד – בין האסלאם לירושלים!

אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ / וְלָךְ לִקְשֹׁר כְּתָרִים / קָטֹנְתִּי מִצְּעִיר בָּנַיִךְ / וּמֵאַחֲרוֹן הַמְּשׁוֹרְרִים…. 

כך כתבה נעמי שמר בשירה ירושלים של זהב….על שום תכשיט רקוע בה נראית ירושלים המוזהבת, מתנתו של רבי עקיבא לרעייתו רחל. אך לרובנו נדמה היה כי הכוונה לכיפה המוזהבת המעטרת את קו הנוף של ירושלים ומהווה מזה דורות  אחד מסימני ההיכר של העיר.

בשנת 638 לספירה, מפאתי מזרח, כשהוא רכוב על סוסו כבש עומר אבן אל חאטב – הח'אליף ה–4 האסלאמי את ירושלים. עומר שהדיח מכאן את השלטון הביזנטי הנוצרי, החל את תקתוקי השעון של התקופה הערבית המוקדמת. הארץ ובעיקר ירושלים החלה להתמלא מינהרטים, מסגדים וקולות של מואזין הקורא את השאדה בקריאות – אלללא ואכבר (אלוהים הוא הגדול).

לָמָה ומתי הפכה ירושלים למקום קדוש כל כך למוסלמים ובמיוחד הר הבית? אילו אירועים באסלאם מצוינים בכיפת הסלע, במסגד אל אקצא ובמסגד עומר? ואיך מקיימים שגרת חיים בתפר הדק שבין אמונה למלחמה?

על כל זאת ועוד נדבר בסיור בסמטאות העיר העתיקה, כשבידינו בייגל ירושלמי עם שומשום וזעתר ומלווים בריחות טחינה, חומוס וקבאב אסלי – אינשאללא יהיה מרתק!!!