בעקבות שבעת הכפרים השיעים בישראל- מתרביחא לנבי יושע!

רובה הגדול של אוכלוסיית הכפרים בדרום לבנון ובבקעא היא שיעית או בשמה האחר “מתואלית" (חסיד האל). מקורה של האוכלוסיה הזו לא ברור לחלוטין (איראן או תימן) אך זיקתה לאיראן מנהיגת האסלאם השיעי בעשורים האחרונים חד משמעית ומובהקת. התוצר של הקהילה הזו הוכר לנו כבר במלחמת שלום הגליל כארגון "אמל" (התקווה) ובהמשך כארגון חיזבאללה (מפלגת האל/אנשי האל), איתו אנו מנהלים דו שיח אלים עד היום.

הסיפור שלנו עם השיעים מתחיל בימי טרום הקמת המדינה, בגבולות הארץ נמצאים 7 כפרים שיעים: צ'אלחה, תרביחא, קדס, נבי יושע, מלכיה, הונין ואבל אל קמח, בהם חיו כ-4000 שיעים. השיעים נרדפו על ידי העות'מנים הסונים שדחקו אותם לשולי האימפריה. בתקופת המנדט תמכו השיעים במנדט הצרפתי מתוך תקווה לשיפור מצבם כמיעוט נרדף. בימי מלחמת העצמאות, כמו שאר בני דודינו מצטרפים השיעים לאויבנו ולאחר מבצע חירם בגליל העליון, האוכלוסיה נוטשת ועוברת צפונה לדרום לבנון. בעשור האחרון העלה מזכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה כמו בסוגיית חוות שבאע, תביעות להשבת התושבים לכפריהם ואת הכפרים לכלול בתחומה של לבנון. יש סברה שגורסת שחפירת המנהרות מלבנון לכיוון מדינת ישראל, היתה לקדם פרובוקציה ראוותנית, להעלאת המודעות לסוגיה הכפרים השיעים. בניגוד לפלסטינים שהגיעו ללבנון ב-1948 ונשארו במעמד של פליטים בלבנון, השיעים קיבלו מעמד של אזרחים שווי זכויות.

השיעה היא זרם באסלאם שהתפצל ממנה בסמוך להתהוות האיסלם במאה ה-7 לספירה, מאבקי שליטה על זהות החל'יף היורש, הביאו למתיחות ומלחמות עקובות מדם שסופם, שני זרמים יריבים, הסונה והשיעה. השיעים מקדשים את עלי בן אבי טאלב בן דודו של מוחמד ורואים בו את ממשיך דרכו של מוחמד, בעוד הסונים יצרו שושלת חליפות עוקפת עלי בן אבי טאלב. השוני בין הפלגים מאופיין במספר הבדלים. השיעים חוגגים את חג העשוראא – טקס אבלות על מותו של חוסיין בנו של עלי בן אבי טאלב בקרב כרבלא שבעיראק. היחס לנישואין ונישואים זמניים (קיים רק בשיעה), נוסח תפילת העדות (השאדה) ועוד.

נצא בעקבות פרשת הכפרים השיעים בישראל…….