על דרך בורמה – מבקוע למסילת ציון

גילוי תוואי דרך בורמה, היה עוד מראשיתו, נושא לקרב גרסאות לא פתור. מי היה הראשון לגלוי התוואי? ללא קשר לבעל הקרדיט, מדובר בגילוי חשוב ביותר, שאפשר את פתיחתו של עורק החיים הכל כך חיוני לירושלים הנצורה.­­­­

אחד הטוענים לגילוי, היה אריה טפר, לוחם פלמ"ח עתיר קרבות, ששמו ותושייתו הלכו לפניו. טפר שירת בגדוד השישי של חטיבת הראל, שהפיקוד שלה ישב בקיבוץ קריית ענבים. ב-27 למאי, לאחר אישור ממפקדו יצחק רבין, יצא אריה טפר עם שני מלווים, למרכז הארץ. הוא ביקש להגיע להוריו ולנחם אותם על מות אחיו מאיר. מאיר נפל בגבעת הרדאר, בניסיון החילוץ של נפגעי קרב נבי סמואל.

באותם הימים הדרך לירושלים וממנה היתה חסומה. טפר ושני מלוויו, יאיר מונדלק ושלמה בן שלום, יצאו מהכפר סריס (היום שורש) ששוחרר זה מכבר והצליחו להגיע לחולדה. בהגיעם הם דיווחו למפקדת ההגנה בחולדה, כי הצליחו להגיע מסריס.

בדמיון מקרי לחלוטין עושה ב-28 למאי את אותה דרך מוסא אשד לוחם וסייר ידוע מגדוד 54 של גבעתי. גם אשד, בדומה לטפר, יוצא מירושלים עם שני מלווים, לאחר שנקלע אליה וביקש לשוב ליחידתו בחטיבת גבעתי. אשד שמצליח אף הוא במשימה ומגיע לחולדה, פונה לפיקוד ההגנה ומדווח על מציאת הדרך ומוסיף כי לטעמו היא עבירה ברובה לג'יפים.

בסוף מאי לאחר הכישלונות בניסיון לכבוש את רכסי לטרון וכשהשיחות על הפוגה קרובה כבר היו באוויר, ביקש כל צד לקבוע עובדות בשטח. לאור כיבושם של מספר כפרים, ברכסים הדרומיים, חיפשו מפקדי ההגנה בקדחתנות, דרכים חלופיות לירושלים. עמוס חורב ואיתו שלמה שמיר, יצאו ב-30 למאי עם ג'יפ מחולדה, בחיפוש אחר תוואי מתאים. ושוב באופן מקרי לחלוטין, עשו את אותו הניסיון בדרך ההפוכה, אליהו סלע ואברהם שוטלנד שהגיעו מקרית ענבים. באמצע הלילה, נפגשו השניים במעלה הסרפנטינות, על אם הדרך, שזה בתחתיתו והאחר בראשו. מכאן המרחק לפריצת הדרך היה קצר.

כמה ימים לאחר מכן החלו העבודות לפריצת "דרך בורמה" שהיתה לעובדה קיימת. ירושלים הנצורה שוב הסדירה את נשימתה.