בין דגניה לכנרת, חורשות האקליפטוס והירדן הדרומי

אום ג'וני
"בכ"ה תשרי תרע"א, 28 לאוקטובר 1910, באנו עשרה חברים ושתי חברות לאום ג'וני… ניגשנו להקים ישוב עצמאי של פועלים עבריים על אדמת הלאום. ישוב שיתופי ללא מנצלים ומנוצלים – קומונה!"
אום ג'וני, חדר הלידה בו נולד הקיבוץ הראשון בעולם – קיבוץ דגניה!  
כאן רחשו רעיונות השיתוף, השיוויון והערבות ההדדית שהפכו למציאות!
הסיפור של דגניה מתחיל ברכישת קרקעות דלייקה ואום ג'וני בשנת 1903 על ידי יק"א (חיים מרגליות קלווריסקי) שהיו אז בבעלות בהאית. אום ג'וני משמרת ככל הנראה את שמו של הכפר המשנאי גון או אגין ממנו מגיע  האמורא ר' תנחום בר חייא מאגין. ב-1907 רוכש המשרד הארצישראלי באמצעות הקרן הקיימת לישראל את הקרקע מידי יק"א. בעקבות שביתה וסכסוך של פועלי קבוצת כנרת עם האגרונום האחראי בחצר "משה ברמן", מגיע לכנרת מנהל המשרד הארצישראלי הד"ר ארתור רופין  והוא "מנצל" את הסכסוך לקידום רעיונותיו ההתיישבותיים ומציע רעיון חדש! הוא מציע לחלק את אדמות החצר לשניים ולתת את אדמות אום ג'וני לתקופת ניסיון ל-"קבוצת כיבוש", קבוצה ראשונית שתנהל את העבודה באופן עצמאי. "קבוצת רומני" בהנהגתו של יוסף בוסל יוצאת לעבד את קרקעות אום ג'וני ללא אגרונום, ללא מפקח ובניהול עצמי ומסיימת את השנה הראשונה בהצלחה גדולה של יבולים והכנסות (4000 פרנקים), אך בשל חילוקי דעות אידיאולוגים בתוכה מתפרקת הקבוצה וחבריה עוזבים לחדרה. בחדרה מצטרפים אליה חברים נוספים ושמה הופך ל-"קומונה החדרתית", ארתור רופין שחרד לגורל הקרקעות באום ג'וני מבקש מיוסף בוסל ומהקומונה החדרתית לשוב ולעבד את הקרקע, הקבוצה שמנתה אז שתי נשים ועשרה גברים הסכימה לחזור ב-1910 לאום ג'וני בשלושה תנאים 1. שינהלו את העבודה בעצמם ללא מנהל. 2. שהם יהיו שותפים ברווחים 3. שהקבוצה תוכל בעתיד לרכוש את הקרקע. הקבוצה שכבר הגיעה עם רעיונות סוציאליסטיים ושיתופיים מאירופה, ראתה חשיבות עליונה בעקרונות השיתוף, השיוויון והערבות ההדדית וייסדה כאן את הקיבוץ הראשון בעולם, את דגניה! 
יוסף בוסל וחברי הקבוצה בחרו לקרוא לקיבוץ שלהם דגניה על שם חמשת מיני הדגנים שגידלו בעמק.