בארץ אלף המערות – ממרשה לבית גוברין

שפלת יהודה המכונה גם "ארץ אלף המערות" היא הדוגמא הקלאסית לעובדה שגיאוגרפיה (במקרה הזה בעיקר גיאולוגיה) מייצרת היסטוריה. המסלע הקירטוני הרך שמכסה את רוב השפלה המרכזית והדרומית, הביא את האדם לחצוב במרחב אלפי מערות, מהן הוא הוא הפיק לבני בנייה, חומרי אטימה וסיד. החללים שנוצרו מתחת לפני הקרקע לא נשארו מיותמים ובהם נעשה שימוש נרחב לאגירת מים, לייצור שמן זית, גידול יונים, פולחן, אחסנה ועוד.

מרשה ככל הנראה היא עיר הולדתו של מיכה הנביא, שפעל בתקופת בית ראשון ועל כן הוא כונה "מיכה המורשתי" ועל פי חוקרים מסויימים גם עיר הולדתו של "המלך הבנאי" הורדוס.

בשנת 701 לפנה"ס מרשה נחרבת במסע סנחריב מלך האימפריה האשורית, בשעה שהמלך חזקיה התבצר בירושלים. סנחריב פוגע בישובי השפלה ובראשן לכיש העיר הגדולה והחשובה ביהודה אחרי ירושלים. מאוחר יותר בשנת 587 לפנה"ס נבוכדנצר הבבלי שמשמיד בשיטתיות את ישובי יהודה, גורם לנטישת מרשה.

בעקבות הנטישה היהודית, חדרו לאזור שפלת יהודה שבטים אדומים שהתבססו בו. האזור כולו קיבל את שמו החדש "אדומיאה", מרשה ואדוריים היו הערים הגדולות והחשובות שלו. 

בנוסף לאדומים מצטרפת למרשה גם אוכלוסיה פיניקית ובתקופה ההלניסטית מגיעה אליה גם אוכלוסיה דוברת יוונית ומרשה הופכת רב תרבותית. אחד הממצאים החשובים במרשה היא "כתובת הליודורוס" שנכתבה בשפה היוונית והיא כתב מינוי של הליודורוס לאחראי על המקדשים מטעם המושל הסלווקי, ככל הנראה המינוי הזה הוא תחילת העימות בין ההלניסטים, ליהודים ששיאו מרד החשמונאים ודחיקת השלטון ההלניסטי בהמשך. 

יוחנן הורקנוס כובש את מרשה בשנת 112 לפנה"ס, אך הרומאים כבשו אותה כמה עשרות שנים אחרי כן והחזירו את השליטה בה לאדומים. בשנת 40 לפנה"ס מרשה נהרסה שוב על ידי הפרתים ועל חשבונה עלתה ובאה בית גוברין, עיר בני החורין שהוקמה כשני קילומטרים צפונית אליה במקום בו ניצב קיבוץ בית גוברין של היום. גם מרשה וגם בית גוברין מציעות שלל אתרים נפלאים ומרתקים, מערות מרשה, התל, הכנסייה ומערות הפעמון ובית גוברין, אמפיתיאטרון ששימש לקרבות גלדיאטורים, מבצר צלבני, שרידי כנסייה, מסגד ועוד.

נצא בעקבות העיר מרשה אל מעל ומתחת לפני הקרקע…