ניצנים נפלה! סיפור נפילתו של קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות

בבוקר שבת ה-15 למאי 1948, פלש הצבא המצרי בשני טורים לתחומי ארץ ישראל. הטור המזרחי פלש דרך עוג'ה אל חפיר (ניצנה) ומשם לבאר שבע, חברון וירושלים והטור המערבי פלש דרך רצועת עזה, רפיח וחאן יונס, בדרכו לגבולות המדינה היהודית ומשם לתל אביב.

לנוכח אלפי החיילים המצריים וכמויות הנשק הכבד שאיתם, הוחלט בהנהגת המדינה הצעירה לבצע פינוי של תינוקות, ילדים ובלתי לוחמים מישובים סמוכים לציר הפלישה, לישובים פנימיים ובטוחים יותר בתוך תחומי המדינה היהודית. ב-17 למאי 1948 החל הפינוי ב"מבצע תינוק".

ילדי ניצנים, התינוקות והבלתי לוחמים פונו בהליכה רגלית לבאר טוביה, סמי שינה ניתנו לתינוקות לבל יסגירו את המפונים שעברו רק מאות מטרים בודדים מבתי הכפר בית דארס שממזרח לניצנים.

בתחילת יוני נעצרו המצרים בג'אסר איסדוד (גשר עד הלום) שפוצץ קודם לכן על ידי לוחמי ההגנה וההתקדמות צפונה לתל אביב נעצרה.

לאחר מספר ימים של פגיעות הדדיות בין כוחות ההגנה ובראשם לוחמי חטיבת גבעתי ובין הכוחות המצריים, החלו האחרונים נסוגים ושבים על עקבותיהם דרומה. במטה הפיקוד המצרי החליטו לא לחזור לגבולות מצרים בלי להשיג  תמונת ניצחון בעבור מלכם הנערץ "פארוק". 

יהיו הסיבות אשר יהיו, קיבוץ ניצנים המבודד היווה מטרה נוחה לכוונות המצריות, וב-7 ליוני החלה התקפה גדולה על הקיבוץ. אלפי חיילים בחסות הפגזות כבדות, ירי טנקים ומטוסים עלו על העמדות ובתי הקיבוץ ולמרות הקרב העיקש שהשיבו לוחמיה, לא נותר סיכוי וניצנים נפלה.

33 לוחמים נהרגו ו-105 נפלו בשבי.

מאז דבק כתם של כישלון בקיבוץ ובאנשיו, פצע פתוח שמדמם עד עצם היום הזה ומסרב להגליד.

נצא יחד לאתרי הקרבות לחבוש את הפצע המדמם ולחלוק כבוד לנופלים, יהי זכרם ברוך.